מכל מלמדי השכלתי

בהתנסות שוחחנו עם המנהלת, היועצת ורכזת ליקויי השמיעה. כששאלנו על למידתן הן ענו בספונטניות שבכל רגע הן לומדות. הלמידה מתרחשת כל הזמן, עם עמיתים לעבודה ולמקצוע. הדגישו את למידתן בתחום התמחותן, את הלמידה הפורמלית בהשתלמויות ולמידה מהחיים היומיומיים ומאירועים. כולן מציינות את חשיבות המשכיות הלמידה וההתפתחות מול השינויים בבית הספר (אוכלוסייה שונה, צרכים שונים).

שלושתן ותיקות במערכת, מקורות הידע שלהן מבוסס על הניסיון והותק בעבודה. המנהלת מוסיפה את המטען שהיא נושאת איתה, השכל הישר, ההיגיון  ולמידה ממורים מתנגדים, מהם היא לומדת וצומחת. הדיאלוג הוא חלק בלתי נפרד מלמידתן.

לכולן יש סביבות למידה משותפות, בפורומים שונים בתחום התמחותן, פורום הנהלה, מליאת היועצים, צוות שמ"ע ופורומים נוספים בהם הן שותפות. לכל אחת יש את הסביבה הפרטית או המועדפת ללמידה, למנהלת יש את "הפינה השקטה בבית", היועצת מוצאת לעיתים את הזמן הפרטי ללמידה בחדר שלה בבית הספר והרכזת לק"ש מעדיפה את הלימודים באקדמיה וממומחים, לימודים סדירים ומובנים.

תנאי הלמידה עבור המורים והתלמידים כוללים, הנגשה, התאמה וגמישות. כולן "תופרות" את החליפות המתאימות לצרכים המיוחדים של המורים והתלמידים. אם זה בהקצאת למידה משותפת לצוות המורים בזמן העבודה, למידה ממומחים, חיפוש דרכים מקוריות ולא שגרתיות (וגם קומבינציות) במתן מענה לימודי לתלמידים ולמורים.

 אני גם מאמינה כי ניסיון וותק מסייעים בתהליך הלמידה. המגוון הרב של המצבים איתם אני  התמודדתי ומתמודדת מרחיב את מאגר הידע ואת ארגז הכלים שלי.

 כמו שכתבתי למידה היא תמיד דיאלוג ואינטראקציה עם אנשים. למדתי שחשובה לי מסגרת קבוצתית ללמידה המחייבת אותי לעשייה, לחשיבה וללמידה שיטתית. אני לומדת קרמיקה במסגרת של חוג למעלה מארבע שנים, בכל פגרת קיץ אני מבטיחה לעצמי שאעבוד בבית באופן עצמאי, זה לעולם לא קרה, כנ"ל בקורסים בנושא תקשוב ובלימודים אקדמיים.  אני מעדיפה הקצאת זמן, הגדרת משימה ומסגרת קבוצתית, תנאים אלה מסייעים לי ללמידה משמעותית.

שאלות פוריות

לא פעם אני שואלת את עצמי מהי הלמידה היעילה עבור התלמיד המאושפז בבית החולים?

מתוקף תפקידנו כמורים בבית ספר בתוך בית החולים אנו אמורים להמשיך את רצף הלמידה בהתאם לנעשה בקהילה. החוק לא מחייב את התלמיד ללמוד, אך לנגד עיננו עומדת הלמידה הפורמאלית כמטרה ראשונית ולעיתים העיקרית. השאלה היא האם נכון לכוון ללמידה פורמאלית גם באשפוז קצר (עד שבוע)? במצבים שבהם תלמיד גוסס? מה על רווחתו של התלמיד? שיפור איכות זמן האשפוז? שיפור חווית האשפוז? שיפור היכולות התפקודיות של התלמיד כדי לאפשר לו את השתלבותו חזרה בקהילה? ועוד.

העמימות לגבי תפקידו של ביה"ס בבית החולים באה לידי ביטוי בעקרונות השונים המנהלים את בתי הספר, בחלקם "מטפלים" בעיקר בהיבט הרגשי, טיפולי ופחות בהיבט הלימודי, וחלקם בעיקר בהיבט הלימודי.

למעשה העיסוק בלמידה משדר המשך שגרת חיים רגילה, מצד שני מה קורה ושגרה זו אינה משוש חייו של התלמיד? האם אנו לוקחים בחשבון את מצבו הנפשי של התלמיד? את רמת החרדה בה הוא נמצא? את התמודדותו עם מחלה חדשה (אפילפסיה, סוכרת וכו'), את כל הגורמים המעכבים את הלמידה והם רבים בבית החולים.

מהו תפקידנו כמורים בתוך המערכת הבריאותית? האם לתת מענה לימודי בלבד או לאפשר לתלמיד מקום לפרוק בו את חששותיו ואת פחדיו? 

שאלות ותהיות רבות מתעוררות לגבי למידתם של תלמידים מתחלפים בבית החולים. מתי הלמידה היא משמעותית עבורם. האם אני יכולה לזהות  למידה משמעותית במפגש הקצר עם התלמידים? מהו הערך המוסף של הלמידה בבית החולים?

אינטראקציות הלמידה שלי

מרכיבי ההוראה שלי

אני מזדהה עם מספר מרכיבים כמורה וכלומדת:

מעצבת ומכוונת למידה רשתית (מבוזרת)

גם כלומדת וגם כמורה אני מכוונת ללמידה רשתית, שימוש במקורות ידע רבים. בעיקר בבית החולים, אמצעים ומקורות שונים, מהווים משאבי למידה: הרופא, ילדים נוספים עם מחלה דומה, או ילדים שעברו פרוצדורות דומות, המורה, ההורים, האינטרנט, ספרים, חברים ועוד.

בעבר כמורה במחלקה האונקולוגית ליוויתי תלמידה שבנתה אתר, בו היא ניהלה פורום של תלמידים, הורים, אנשים מכל הארץ ומחו"ל ששיתפו ביניהם תכנים וידע בנושא המחלה וגם בנושאים שונים. זו הייתה למידה משמעותית וחווייתית עבורנו. בנוסף, היא עיבדה תכנים רבים ומגוונים מהם למדנו המון, תוך כדי מתן תגובות ושיתוף בידע. באמצעות הלמידה נוצרה אינטראקציה והוקמה קבוצת תמיכה שסייעה לה רבות בתהליך ההתמודדות עם המחלה. הלמידה מורכבת מרשת של מקורות ידע בהם אנו משתמשים גם כלומדים וגם כמורים.

מעצבת ומעודדת למידה שיתופית

לכאורה בתנאים הקיימים בבית החולים קשה ליצור מצבים של למידה שיתופית, אך האתגר של למידה מעין זו באה לידי ביטוי בעבודה סביב פרויקטים. אחד הפרויקטים המשמעותיים שהובלנו במחלקה האונקולוגית היה בנושא  התמודדות הילדים עם נשירת השיער באמצעות חינוך לשוני ואמנות. הפרויקט כלל עיצוב ראשי קלקר בהתאם לביטויים בנושא "ראש". חיפוש ביטויים ברשת, בספרים ובדיאלוג עם הילדים וההורים בנושא,  פירוש הביטוי ועיצובו על ראש הקלקר. עבודה סביב פרויקטים מעודדת למידה שיתופית, מתגברת על מחסומי השפה, הגיל ועוד.

תערוכת הראשים

מאפשרת אוטונומיה ללומד

אוטונומיה היא מילת המפתח בלמידת התלמידים בבית החולים, ראשית, התלמיד עצמאי לבחור את תחומי הלמידה, את האמצעים ואת הדרך.

החינוך בבית החולים הוא חינוך חינם לא חובה ולכן החופש בבחירה הוא כמעט בלתי מוגבל. כשיש לתלמיד קושי בבחירה אנו מציעים מגוון רחב של תחומי ונושאי למידה ומתוכם הוא יכול לבחור. אנו מעודדים את התלמידים לחקור בעצמם נושאים אותם הם בחרו ללמוד, והתמודדות פעילה בתהליך הלמידה.

מעצבת למידה הרפתקנית-מאתגרת

אני דוגלת בלמידה חווייתית, שונה מהמודל הקיים בבית הספר בקהילה, מלאה אתגר וחדשנית, אך מצד שני לא מאיימת, היא מלווה בהדרכה צמודה וביציאה להרפתקה משותפת תלמיד-מורה.

הלמידה רלוונטית לתלמיד, בנושא המחלה או בכל תחום שהוא בוחר. אין כפייה בלמידה פורמלית, כל עשייה יש בה למידה.

קיימים תחומים מאוד ייחודיים בביה"ס כמו תקשורת, רובוטיקה, מדעים – תחום דעת הנלמד באמצעות עריכת ניסויים, בניית דגמים וכד'. למידה סביב פרויקטים או נושאים רלוונטיים.

תומכת רגשית וקוגניטיבית

במקום בו מתרחשים המשברים, הבלבול, החששות והכאב אין דרך אחרת מאשר להעניק תמיכה רגשית, לתת לגיטימציה לרגשות הכעס, הדאגה, הפחד וכד'. כאן המקום לחמלה, לאהבה ולסובלנות, אך לא לרחמים. יחד עם ההזדהות וההכלה את הילדים אנו לומדים להתמודד באופן שכלי עם המצב באמצעות לימוד על המחלה (במידה והילד רוצה), חיפוש אחר ידע רלוונטי, או למידה של כל נושא שנבחר ע"י התלמיד.

הכנת הילד לפני הניתוח באמצעות אתר אותו פיתחנו עם סטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון ועם הצוות הרפואי והסיעודי של המחלקה לכירורגיית ילדים. הילד לומד על כל תהליך הניתוח, צופה בחדר הניתוח, עונה על שאלות, צופה בסרטונים ומכיר את התהליך, במטרה להפחית את החשש מפני הניתוח.

במיוחד במחלות ממושכות התמיכה הרגשית חיונית מאוד. אנו מציעים התמודדות באמצעות כתיבת יומנים אישיים, הפקת פרויקטים אישיים והפקת סרט. בעבר הצענו גם בניית אתרים אישיים וניהול פורומים.   

מנחה מתוך רגישות תרבותית

אחד העקרונות המנחים את עבודתי היא רגישות תרבותית. אוכלוסיית ביה"ס כוללת תלמידים מתרבויות שונות, מגזרים שונים ומסגרות למידה מגוונות ולכן הלמידה – הוראה מכוונת לבחירת תכני לימוד תואמים, עפ"י הנחיית בית הספר בקהילה או ההורים, קיימת פתיחות ללמידה של מנהגים ומסורות שונות, מענה לימודי בשפתו של התלמיד –  צוות ההוראה כולל גם דוברי ערבית. תפריטים במחשב מותאמים לשפה העברית וגם הערבית, סרטי ההדרכה לפרוצדורות שונות בשפות העברית והערבית. למידה על חגי היהודים ועל חגי הערבים.

הכי מדהים בעיניי הוא שבתי הספר מהמגזר הערבי, במסגרת הנתינה לקהילה מגיעים בחגים היהודים לחלוקות שי ולנתינה לילדים החולים, בנוסף לביקורים בחגים שלהם. הלמידה של כיבוד הרגישות התרבותית נעשית נחלת הכלל.

מעצב למידה מותאמת אישית

האוכלוסייה המגוונת של התלמידים בביה"ח, מחייבת התאמת הלמידה לכל לומד באופן אישי וכתיבת תוכנית עבודה אישית.

מצבם המיוחד של התלמידים מחייב אותנו "לתפור" לכל ילד את הלמידה המתאימה לו, שאותה הוא בדר"כ בוחר. במיוחד במקום שניטלת ממנו אפשרות הבחירה בתהליך הריפוי.

הפרת איזון מובילה ללמידה - תגובה לפלורית

פלורית, תודה רבה על תגובתך.

לא קורה לך שאת טרודה בסוגיה שאת מוכרחה למצוא לה פתרון?  איך את מרגישה?

אני לא נחה (במחשבות) עד שאני מוצאת את התשובות, זוהי תחושה של מצוקה (חיובית) כי היא מניעה אותי לחפש את התשובות בכל מיני מקומות, ברשת, בדיאלוגים עם אנשים, בעשייה, בספרים וכד'.

בדר"כ אנו רוצים ללמוד כשחסר לנו ידע חיוני להתפתחותנו, לחיינו, לפתרון של בעיה מסוימת. אנו רוצים ללמוד כי יש לנו חיסרון בידע. בתהליך החיפוש אנו נמצאים במצב של חוסר איזון, זה מטריד אותנו. מצבים אלה המפרים את האיזון מניעים לחיפוש, הם שדוחפים אותי ללמידה וזו הלמידה המשמעותית עבורי כי יגעתי ומצאתי.

מה יכול לעכב את למידתי? כשאין לי עניין בתחום כלשהו ואני מוכרחה ללמוד אותו, אז אני אלמד, אך הלמידה לא תהייה משמעותית, אני לא אזכור בעתיד את מה שלמדתי. כמו באוניברסיטה בלימודי התואר היו קורסים שפשוט לא עניינו אותי - לומדים כי חייבים, אך מה נזכור מהם? האם הם מעניקים לנו איזשהו ערך מוסף?

חוסר בשלות יכולה גם לעקב את למידתי – יש דברים שלא יכולתי ללמוד אותם בעבר, אך בתקופות מאוחרות יותר היה לי קל יותר ללמוד אותם, אולי זה קשור למוכנות יותר ללמידה, לידע קיים רחב יותר שמאפשר את הלמידה החדשה. אני בטוחה שגם היבטים פסיכולוגיים מניעים או מעכבים אותנו בתהליך הלמידה. למידה כוללת בתוכה רגשות, הבנות ועשייה

אני בטוחה שיש עוד דברים שמעכבים את למידתי, אני בשלבי החקירה. עכשיו כשהעניין הוא על סדר היום,  אז אני כל הזמן חושבת על הלמידה שלי חוקרת את עצמי ומדברת עם אחרים ועם עצמי.

בעניין המפה המושגית זו הייתה דוגמא לבעיה שהטרידה אותי, כיצד (באיזה כלי) אנו עוקבים אחרי חשיבתם של התלמידים ואת התשובה מצאתי מתחום שונה לחלוטין. הסוגיה כל הזמן הטרידה  אותי והייתי חייבת למצוא את התשובה בכל מקום אפשרי, ובסוף היא נמצאה בטיול בספרד.

פלורית מגיבה

בהמשך לבחינת השאלה מהי למידה משמעותית, ציינת בדברייך למידה באמצעות מודלים כדוגמת מפה מושגית ממוחשבת כתורמת לשיפור הזיכרון בארגון פרטים. הזכרת שמצוקה והצורך למצוא פתרון לבעיה מעורר למידה. ניכרים מאפייני הלמידה האישיים שלך המבוססים על חוויה, ניסיון, חקירה, אינטראקציה,עשייה, קריאה ועוד. כחלק מהבנת צד "פעיל" זה של הלמידה אשמח לשמוע מהם התנאים המעכבים את למידתך וכיצד את מגיבה בהתאם למאפיינים אלו?

אתגרים בלמידה

אנו מתנסים בבית ספר מקיף המונה מעל 1600 תלמידים, בית ספר ענק בהשוואה לבית הספר שלנו בבית החולים, (260 מיטות אשפוז), כך שהאתגרים העומדים בפני שונים מאוד, גם מעצם היותו בית ספר לתלמידים חולים, תלמידים מתחלפים, תלמידים ממגוון רחב של מסגרות חינוך (חילוני, דתי, חרדי, אנתרופוסופי, מדעי וכו'), תלמידים יהודים ותלמידים ערבים מהמגזר הבדואי, תלמידים מגיל 21-3. אך עם זאת אני לומדת המון על ניהול מערכות גדולות, על מבנה בית הספר ודרך התנהלותו. הלמידה מתרחשת באמצעות שיחות עם המנהלת, שאילת שאלות, העלאת דילמות והתנסות בחשיבה בדרכים לפתרון, שיחות עם בעלי תפקידים שונים וביקור במגמות השונות. בסוף כל מפגש אנו ממלאים את הדיווח על המפגש וכותבים את התובנות שלנו מכל מפגש. מיקוד החשיבה בתובנות מוביל אותי לסיכום של מה למדתי מהמפגש, מה מתאים לבית הספר שלי ומה לא. גם כשבתי הספר שונים לחלוטין אני יכולה ללמוד המון על אופן הניהול וסגנון הניהול של המנהלת.

חלק מהתלמידים שפגשתי במקיף בו אני מתנסה היו מאושפזים, התרגשתי לפגוש ילדים שהופיעו על הבמה למרות מגבלותיהם ולראות כיצד הם משתלבים בחיי בית הספר. המצב בו אנו פוגשים את התלמידים בתקופת המחלה והאשפוז שונה לחלוטין משגרת חייו בבית הספר. המפגש לימד אותי על חשיבות יצירה ושמירת הקשר עם בית הספר בקהילה בתקופת האשפוז. למידה היא פעולה חיונית המשפיעה על עבודתי מידי יום ומסייעת לי להתמודד עם השינויים המתחוללים ועם מורכבותם, שינוי פירושו למידה.

בשיחה עם מנהלת המקיף בו אנו מתנסים שאלנו אותה מספר שאלות בנושא הלמידה בהם גם אנו דנים, חושבים, ומנסים להגדיר לעצמנו מתחילת הסימסטר, מהי אותה למידה משמעותית עבור כל אחד מאתנו? וכן שאלנו על למידתם של צוות המורים. לאורך כל השיחה המנהלת מגדירה את למידתה כתהליך חברתי של שיתוף ודיאלוג. היא שותפה לפורומים שונים של חברי הנהלה, פסיכולוגיים חיצוניים לבית הספר, מנהלי בתי ספר ברשות, צוות מורים וכד' איתם היא מתלבטת בקשיים, בדילמות ואתגרים. מהם היא לומדת, ובעיקר מהמורים המתנגדים, כי "כשיש מאותו הדבר אז אין למידה", "במקום שנאמר משהו אחר משם מתקיימת צמיחה ולמידה ומשם מתרחשת התפנית, השינוי". היא מעידה על עצמה שהיא עוצרת כדי לחשוב על תהליכי למידה שהתרחשו במהלך היום.

חסרון, צורך או אילוץ מחייבים למידה על מנת לחולל שינוי. המעבר של התלמידים מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים היה תמיד מעבר קשה ולעיתים אף טראומטי, לכן על מנת לרכך את המעבר הוחלט להוסיף למורים שמלמדים 1-2 מקצועות הומניים מקצועות הוראה נוספים וכך זוכים התלמידים לשעות הוראה רבות עם המחנך. הוראת אשכולות מקצוע אלה חייב תהליך למידה משותף של המורים שלווה ע"י מומחים מהדיסציפלינות השונות.

הלמידה המשותפת של המורים חייבה אותם למעורבות בלמידה מתמשכת במטרה לשפר את למידת התלמידים. בית-ספר נוטל על עצמו את האחריות לשינוי, ההנהלה החליטה לקיים את שעות הלמידה בבוקר על חשבון שעות העבודה, על מנת להטמיע את התהליך.

במפגש שנערך עם לבנה, מנהלת בית ספר רבין (המחליפה של אורה), היא סיפרה שהם היו חלוצי הרעיון ותהליך זה התקיים לפני שנים במסגרת בית ספר ניסויי בבית ספרם.

לומדים מניסיונם של אחרים, מהצלחות של אחרים ומתאימים את הלמידה לסביבה, לאוכלוסיית המורים, לאופי בית הספר ולחזונו. האמונה ביכולת הפנימית של בית הספר לחולל שינויים הוא הכוח המניע ללמידה משותפת.